תקציר: שימוש לרעה במערכת האכיפה אינו ייחודי לישראל, ואופייני לרובן המכריע של מדינות ה- WOKE הפרוגרסיביות המערביות. הוא כולל טכניקות כמו: 'אכיפה בררנית', ניהול 'מסע ציד' ('פישינג') נגד גורמים 'בעייתיים', קיום 'משפט ע"י מערכת האכיפה', 'תפירת תיקים' והטייתם, החמרת סעיפי אשמה, 'ניפוח' תיקים ופיצולם, 'שלטון הפרקליטות על השופטים', התעללות והפעלת לחצים לא חוקיים על נחקרים, עדים ועל משפחותיהם. כל זה, במטרה להרחיק מהמערכת אנשים המסכנים את מטרות ה- WOKE, ולהביא למהפך שלטוני שיהלום אותן.

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדיניות של המכללה לביטחון לאומי, צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

זהו מאמר המבטא את דעתו של הכותב ואת הערכותיו המקצועיות בלבד.

*  *  *

שימוש לרעה במערכת האכיפה במדינה דמוקרטית הוא פעולה נגד מטרות מערכת האכיפה:

• 'עשיית צדק' ככל שניתן (למעשה, עושה המערכת משפט ולא צדק, ואמורה לכאורה להקפיד, שהפער ביניהם יהיה קטן ככל האפשר).
• ושמירה על סדר החיים התקין עבור האזרחים.

שימוש לרעה במערכת האכיפה אינו ייחודי לישראל, ומאפיין את מערכות האכיפה ברובן המכריע של מדינות ה- WOKE הפרוגרסיביות המערביות [להרחבה בסוגיה זו, ראו את מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: מערכת אכיפת החוק ככלי שליטה פוליטי במדינות המערב]. הוא נועד להרחיק מהמערכת אנשים המסכנים את מטרות ה- WOKE, ולהביא למהפך שלטוני שיהלום אותן.

השימוש לרעה במערכת האכיפה במערב הלך והתחזק בשנים האחרונות מאוד, אולם נבלם בארצות הברית, אחרי עליית דונלד טראמפ. שם, הדינאמיקה פועלת היום נגד מגמות אלה, אבל אצלנו - כמו רוב מדינות מערב אירופה, קנדה אוסטרליה וניו זילנד, עוד ארוכה הדרך...

מטרת השימוש לרעה במערכת האכיפה היא פוליטית מובהקת

המטרה היא להרחיק מהמערכת אנשים המסכנים את מטרותיה (אג'נדות ה- WOKE), ולהביא למהפך שלטוני שיהלום אותן. זכורה בהקשר זה התבטאותו של המפכ"ל לשעבר, רוני אלשיך: "אין מקום רגיש מיאח"ה... וזה כנראה לא במקרה שהיחידה נולדה ב-75' וב-77' הממשלה כבר נפלה. יחא"ה יכולה להקים ולהפיל ממשלות, אבל יחא"ה צריכה לצעוד ישר וזו משימה לא פשוטה.

האמנם "לצעוד ישר"? הפער בין הביטויים הללו לממצאים הקשים על דרכי ההתנהלות של הפרקליטים והחוקרים המשטרתיים - העולים מניהול תיקי נתניהו למשל, בבית המשפט - הוא גדול ורב:

מקורות השימוש לרעה במערכת האכיפה

שורשיו של ה- WOKE נעוצים עמוק בדוקטרינות הבולשביקית והאנרכיסטית (שהשפעת הבולשביזם ניכרת גם בה). ב- 1971 פרסם סול דייוויד אלינסקי (Saul David Alinsky;‏ 1972-1909), אקטיביסט שמאל רדיקלי ותאורטיקן פוליטי יהודי-אמריקאי, את ספרו: "כללים לרדיקלים" (Rules for Radicals). בספר, 13 'כללי זהב' שמאיימים היום, להקריס את הדמוקרטיה האמריקנית - וגם את זו שלנו. הרבה מהשיטות המפורטות במאמר זה מצויות שם [להרחבה על סול אלינסקי ושיטותיו, ראו במאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: כך משיגים שלטון בדמוקרטיה – 13 העקרונות של סול אלינסקי].

שורש נוסף לשימוש בשיטות הללו הוא מורשת המשטרה המנדטורית שעל בסיסה הוקמה משטרת ישראל. מורשת זו מכילה אלמנטים לא דמוקרטיים מובהקים, שהמשטרה פעלה לפיהם תמיד. אבל, החבירה לפרקליטות והשימוש בשיטות הללו למטרות פוליטיות עשה הבדל מהותי לרעה [להרחבה, ראו את מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: שורשי השימוש לרעה במערכת האכיפה, נעוצים בתרבות המשטרה המנדטורית].

אנו מכירים 9 כלים של שימוש לרעה במערכת האכיפה

1. אכיפה בררנית.
2. מסע ציד / 'פישינג'.
3. 'משפט ע"י המשטרה ומערכת האכיפה'.
4. 'תפירת תיקים' והטייתם'.
5. החמרת סעיפי אשמה, 'ניפוח' תיקים ופיצולם.
6. 'שיטת התיק הפתוח'.
7. 'שלטון הפרקליטות על השופטים'.
8. התעללות והפעלת לחצים לא חוקיים על נחקרים, עדים ועל משפחותיהם.
9. עשיית יתר ולהיטות יתר להרשיע.

פירוט:

1. אכיפה בררנית:

אכיפה בררנית היא מצב שבו רשויות החוק והאכיפה פועלות באופן סלקטיבי, כך שחוקים נאכפים כלפי קבוצות מסוימות בחומרה יתרה, בעוד שקבוצות אחרות זוכות להקלות או אף להתעלמות מוחלטת מהעבירות שהן מבצעות. אכיפה בררנית תמיד הייתה. ההבדל היחידי אך הגדול הוא שבעוד שבעבר היו הטיעונים עליה נתקלים בחיוך סלחני ובהפניה לתיאוריות קונספירציה, הרי שהיום הנהנים ממנה מתגאים בכך בראש חוצות, 'על המקפצה' ממש.

אכיפה בררנית היא מורשת המשטרה המנדטורית הבריטית, שדוד בן גוריון העדיף על פני המודל הדמוקרטי של משטרת לונדון. בראש המשטרה הועמד פקיד מפלגתי ללא ידע במשטרה, שנטרל בהסכמת ראש הממשלה את השר שדווקא הבין... למשטרה התמנה קצין קישור למפלגת מפא"י (אבל המפכ"ל סרב להצבת קציני קישור ממפלגות אחרות), ואכיפה בררנית לטובת המפלגה ומשפחת בן גוריון הייתה לחם חוקו. עוד סיפר סהר כי עוד סהר סיפר, כי מפקד מחוז ירושלים, דאז, נדרש להופיע בפני ועדת הביקורת של מפא"י, שמאוחר יותר אף דרשה את הופעת המפכ"ל בפניה, כדי לדון בכך, שחבר מפלגה, שפשע, הועמד לדין בפני בית המשפט המחוזי.

האכיפה הבררנית הזו צפה במשפט 'שורת המתנדבים', בו הודה המפכ"ל סהר בכך, שהמשטרה, בהוראת ראש הממשלה דאז, דוד בן גוריון, סגרה תיק חקירה חמור נגד מי שהיה גזבר הסוכנות - דוד בהרל. בהרל נחשד בהברחת מטבע חוץ, אולם, משנתגלו החשדות הסתפקה ההנהגה בהקמת ועדה פנימית של מפא"י, בראשות דוד בן גוריון. הוועדה הורתה ליועץ המשפטי לממשלה חיים כהן ולמשטרה לסגור את התיק. הם צייתו (ע"א 263/57; העצני, 1998).

בדצמבר 1955 פרסמה 'שורת המתנדבים' - תנועה של אזרחים בעלי מודעות חברתית ופוליטית, שקמה בישראל בראשית שנות ה-50 של המאה הקודמת, ושמה לה למטרה בתחילה, להילחם בעוולות חברתיות. חוברת שפרסמה ששמה "סכנה אורבת מבפנים", האשימה את השלטון (והמשטרה) בפרוטקציוניזם, באפליה, בשחיתות, בבזבוז ועוד, תוך ציון פרטים ושמות מדויקים. במסגרת זו הואשמה המשטרה בסגירת תיק נגד אחד מבעלי ההון, ישעיהו ירקוני, חברו הטוב של עמוס בן גוריון. אשמה זו אוששה לאחר מכן בבית המשפט. לא אתעמק בפרשה זו, ורק אציין המשפט בבית המשפט המחוזי לווה במאמצי סיכול רציניים של הממסד ובתוכו המשטרה ושרות הביטחון הכללי (שב"כ), והאמת נחשפה רק בבית המשפט העליון [להרחבה על פרשת שורת המתנדבים, ראו את מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: שורת המתנדבים, פרשת השחיתות השלטונית החמורה מכולם].

טפח נוסף מאותה תקופה הייתה עדותו של המועמד מטעם המפלגה למשרת נגיד בנק ישראל, אשר ידלין. במהלך חקירתו על-ידי תת-ניצב בנימין זיגל, ראש היחידה לחקירות הונאה ואנשיו, טען ידלין - שהיה משוכנע, שחקירה משמעה "פגישת חברים, שמטרתה לסגור את העניין בתוך המשפחה" - כי הוא היה יכול היה לסגור תיקים פליליים, בשיחת טלפון אחת, כאשר אחד העובדים שלו הסתבך., שהודה בפני חוקריו כי היה נוהג לסגור תיקי חקירה בטלפון אחד למשטרה (יחזקאלי, 2004).

האכיפה הבררנית עלתה לסדר היום הציבורי בהבלטה בפרשת סגירת החקירות כנגד ראש הממשלה לשעבר, אריאל שרון ובני משפחתו. ערב הבחירות לכנסת השש עשרה שהתקיימו ב-28 בינואר 2003 היה ידוע בציבור על מספר חקירות כאלה. הפרקליטה המלווה בתיק סיריל קרן, ליאורה גלט-ברקוביץ, מפרקליטות מחוז מרכז, הדליפה ב-5 בינואר 2003 לעיתונאי ברוך קרא מ"הארץ" את דבר החקירה, ואף העבירה לו עותק מהבקשה לחיקור דין שנשלחה לדרום אפריקה, מקום מגוריו של קרן. עיתון הארץ פרסם בהרחבה את העניין ב-7 וב-8 בינואר 2003. לימים טענה ברקוביץ' טענה כי חקירת פרשת סיריל קרן עוכבה על ידי 'יד מכוונת מלמעלה', וכי אליקים רובינשטיין העביר מסר לחוקרים ש"העניינים לא רציניים" (ויקיפדיה: ליאורה גלט-ברקוביץ').

התיק ה'בשל' ביותר לדין בחקירות שרון, היה תיק השוחד של האי היווני נגדו ונגד בנו גלעד. הוא הומלץ לדין במרץ 2004 ע"י פרקליטת המדינה דאז, עדנה ארבל, שאף הכינה טיוטת כתב אישום, ואז סיימו ארבל והיועמ"ש אלייקים רובינשטיין את את תפקידם והתמנו כשופטים בבית המשפט העליון.

מחליפו של רובינשטיין בתפקיד היועמ"ש היה מני מזוז. באותה עת, התמנה תנ"ץ דאז יוחנן דנינו דנינו למפקד היחידה לחקירות בינ"ל (יחב"ל). למרות שטיוטת כתב האישום כבר הוכנה והתיק אושר לדין ע"י פרקליטת המדינה, שניהם סגרו את התיק - במה שנתפס אז כריח חריף של שחיתות שלטונית - והביאו עליהם סערה תקשורתית כבדה. הם הואשמו בכניעה ללחץ פוליטי וציבורי, בחוסר עצמאות בבואם לקבל החלטה בנושא, ובפעולה בניגוד לכללי האתיקה וטוהר המידות.

לאחר זמן נטען ששרון עשה דיל: ההתנתקות תמורת התיק. האמנם עשה שרון דיל? עם מי? הכל בעיני המתבונן, אבל עובדה אחת לא ניתנת להכחשה: לראשונה נחשפנו לתופעה שתיקי חקירה מעוכבים מלמעלה. גם נסיבות הסגירה מוזרות, אפופות ריח פוליטי, ומערבות בין היתר אישים המוכרים לנו גם מפרשות עדכניות. זו הייתה העת שבה נולדו גם המושג 'אתרוג' והפועל: 'לאתרג' [להרחבה בסוגיית האתרוג ראו את מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי (2023), אתרוגים עליך ישראל].

סוגיית האכיפה הבררנית הגיעה להקצנה יוצאת דופן, כאשר הפריבילגים הנהנים מחסינות כבר אינם מתביישים להודות בפה מלא בזכויות היתר הללו: דוגמה קלאסית כזו היא קביעת היועצת המשפטית לממשלה ש"אין מחאה אפקטיבית בלי הפרעה לסדר" - והיד הקלה שבה נקטה המערכת במפגיני המחאה, בהשוואה לאופן הטיפול במחאות אחרות - כמו מחאות הימין, החרדים, בני העדה האתיופית והערבים - גררה את ישראל לכאוס והקצינה את השיח ברמות גבוהות בהרבה מאלה שהיו כאן לפני רצח יצחק רבין.

מטבע הדברים, נהנים מ'האכיפה הבררנית' גם אוכפי החוק עצמם - נציגי האליטה במערכות השלטון - בין אם הם היועמ"שית - בפרשת גניבת הווסט הצבאי על ידי בנה - או נשיא בית המשפט העליון, שעל עבירות קטנות יותר משלו, איבדו יואב גלנט את תפקיד רמטכ"ל ואבשלום פלד את תפקיד המפכ"ל [להרחבה בסוגיה זו ראו את מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: יוהרת האליטות בפרשת השופט יצחק עמית]:

2. מסע ציד / 'פישינג'

משטרה בחברה דמוקרטית אמורה לפתוח בחקירה כאשר נודע לה על עבירה. סעיף 59 לחוק סדר הדין הפלילי גורס: "נודע למשטרה על ביצוע עבירה, אם על פי תלונה ואם בכל דרך אחרת, תפתח בחקירה". אבל בעשורים האחרונים, סיגלו מערכות האכיפה במדינות דמוקרטיות - ואנחנו בתוכן - אסטרטגיה הלקוחה ממדינות טוטליטריות, של שימוש רעה במערכת האכיפה כנגד אישים שונים מסיבות שונות, בדרך כלל פוליטיות אבל גם אישיות וקבוצתיות.

'מסע ציד' כנגד אדם משמעו, שמוצבת מטרה על ראשו של אדם מסוים: חוקרים אינם נשלחים לחקור עבירה מסוימת, אלא כדי למצוא ראיות, לפברק אותן ולהטותן באופן שיביאו להרשיע אדם בכל מחיר, בכל עבירה שהיא, כדי לסלקו מן הדרך. כיוון שעובדי ציבור ונבחריו הם בני אדם, וכיוון שהעבירה של הפרת אמונים היא כללית מאוד ומעורפלת, אם הוכרז קרבן כמטרה, רוב הסיכויים הם שיורשע.

זהו, אם תרצו, גרסה מערבית של הקומפרומט (компромат; ובאנגלית: kompromat): מושג רוסי מימי המשטר הסובייטי, שמשמעו: הפצת 'לכלוך' - מידע מפליל ו/או מביך, אמיתי או שקרי - ויצירת שיימינג. המטרה היא סיכול ממוקד. לפגוע ביריב או באויב. זוהי אמנות לשמה, העושה שימוש בעורמה ובתחבולה כדי ליצור 'פניקה מוסרית' בדעת הקהל, הנוחה להשפעה, לשם השגת המטרה.

יודגש: לא מדובר בהכרח על 'תפירת תיקים' לאנשים חפים מפשע. אבל 'מסע הציד' נערך מהסיבות הלא נכונות: לא הרשעה כתוצאה מחקירת עבירה, אלא סימון מטרה על ראשו של אדם והפלתו בכל מה שניתן למצוא ויכול לשמש נגדו.

אחד ממסעות הציד הקשים בישראל נוהל נגד הנשיא לשעבר, משה קצב, כשהיועמ"ש מני מזוז והפרקליטות מנצלים - מסיבותיהם - את תמימותו של הנשיא ואת תלונתו על סחיטה באיומים, כטריגר' לפתיחת החקירה נגד קצב ולתיוגו כסוטה מין. ה'סוחטת' לא נכללה לבסוף בכתב האישום כי עדותה הייתה לא אמינה, אבל קיבלה חסינות בנושא הסחיטה. מיד אחרי הפגישה שהוגדרה כ'סודית', עשו אנשי האכיפה ארבעה דברים מהירים: (1) הם הדליפו את קיומה ופרטים עליה לאמנון אברמוביץ' בערוץ 2; (2) היועמ"ש יצר את הנרטיב הדרוש עליה במפגש עיתונאים שלושה ימים לאחר מכן; (3) הוא הוציא לנשיא דרישה כתובה שהודלפה כמובן לקבל את הקלטת (למה לא פשוט ביקש??); ו- (4) הוא מיהר להקים צוות לחקירה מיוחד. לאחר שנוצר הרושם הדרוש בתקשורת, כלל 'מסע הציד' את הפעולות הבאות:

• חקירת 20 נשים מעברו של קצב, כדי להוכיח סדרתיות, תוך הדלפה שמצעד של נחקרות מגיע למשטרה להתלונן. גם שופטת ביהמ״ש העליון מרים נאור וגם היועמ״ש מני מזוז, אישרו לאחר מכן, שאף אחת מהן לא התלוננה (קצב, 2022, ע' 285):
• חיפוש בחשבונות בנק בארץ ובחו"ל: "הם בדקו וחיפשו בחשבונות הבנק הפרטי בארץ ולא מצאו שום דופי. בדקו אם יש לנו חשבונות בבנקים בחול ולא מצאו" (שם, ע' 285):
• חקירה בנושא חנינות: "לאחר מכן. הדליפו הפיצו והדליפו כי נשיא המדינה נחקר באזהרה על מעשה מרמה בתיק חנינות ודיווחו לתקשורת" (שם, ע' 285).
• חקירה בנושא האזנות סתר: "הם חקרו על האזנות סתר כביכול לעובדי בית הנשיא, והדליפו לתקשורת" (שם, ע' 285).
• חקירה על חלוקת גביעי כסף מתקציב בית הנשיא: "הכל עורבא פרח" (שם, ע' 285).
• הדלפות בלתי פוסקות על דיכאון ועל משבר בחיי הנישואין של קצב ועל חשש שהנשיא יתאבד.
• הפעלת 'שיטת התיק הפתוח (ראו בהמשך) נגד עו"ד ליאור קצב, אח הנשיא, ופתיחת תיק ישן מעברו, שנסגר כמובן לאחר מכן.
• עשיית יתר (ראו בהמשך).

3. 'משפט ע"י המשטרה ומערכת האכיפה':

נגדיר 'משפט על ידי המשטרה ומערכת אכיפת החוק', כמצב שבו, בניגוד לחזקת החפות, גורמי החקירה והפרקליטות עושים הכל מסיבותיהם, לא כדי לחקור מקרה נתון אלא כדי להביא להפללתו ולהרשעתו של אדם, תוך שימוש בגורמים מסייעים בתקשורת לקביעת נרטיב בציבור של 'אשם' עוד לפני המשפט, כדי להשפיע על השופטים. במסגרת החקירה, נעשה שיימינג ציבורי פומבי לחשודים ולמוסדות מוכרים, לצרכים פנימיים של גוף האכיפה. בעידן הרשתות החברתיות יש לשיימינג הזה משמעות קשה מאי פעם...

דוגמה קלאסית לכך היא מעצרו המתוקשר של ראש עיריית בת ים, שלומי לחיאני, בינואר 2021: השכם בבוקר ה- 24 בינואר 2012, ציפה צוות מעצר משטרתי, מתוגבר בצוות צילום של ערוץ 2, מתחת לביתו של ראש עיריית בת ים, שלומי לחיאני. תחת מצלמות הטלוויזיה הודיעו השוטרים ללחיאני שהוא עצור, וליוו אותו לביתו לצורך חיפוש.

במקום לא נמצאו צוותי טלוויזיה מערוצים אחרים, כי המשטרה נתנה את הסקופ, בלבדית, לערוץ שפרגן לה באותה עת (תנחשו איזה?). במהלך הימים הקרובים הציף הסיפור שנכתב על ידי הדובר המשטרתי את כלי התקשורת.

לחיאני באמת הורשע באפריל 2015 ונדון למאסר. אבל, האם יכול היה במצב הזה לזכות בחקירה הוגנת ובמשפט צדק?? [הרחבה של סוגיית המשפט ע"י רשויות האכיפה, ראו אצל ד"ר פנחס יחזקאלי: משפט על ידי רשויות האכיפה, צדק והשלכותיו בעידן המודרני]

יודגש שוב: 'משפט על ידי רשויות האכיפה' אינו מתבצע רק במקרים של הפללת חפים מפשע. אבל בכל מצב הוא מזהם את הליך החקירה ופוגע קשה בעקרונות שעליהם מבוססת הרשעתו של נאשם בבית המשפט.

אחת הפרשיות הבולטות והצורמות ביותר בהקשר זה הייתה פרשת חקירתו והרשעתו של משה קצב. תחילתה של הפרשה בטעות אסטרטגית קשה של הנשיא דאז, משה קצב, שלטענתו עבר ניסיון סחיטה ע"י מזכירה לשעבר בבית הנשיא. צריך לומר כי גרסתה של אותה מזכירה נמצאה לא אמינה והיא לא הייתה חלק מהעדים במה שלימים יוכר כ'תיק האונס של קצב'. אבל היא הייתה זו שפתחה את 'תיבת הפנדורה', אחרי ששבה משהות בחו"ל והפעילה לחצים לקבלה לעבודה בבית הנשיא, תוך שהיא מציינת בפני הנשיא ובפני אחרים כי פיתחה כלפיו רגש אהבה (בשלב ההוא לא עלה סיפור האונס עדיין).

השיחה הוקלטה ע"י הנשיא, שנפגש לבקשתו, עם היועמ"ש מזוז ועוזרו, רז נזרי בפגישה שהוגדרה סודית, ובה הבטיחו השניים לטפל בסוגיית הסחיטה בסודיות, ויש היגיון בדבר. חקירה של סחיטה מחייבת תחילה חשאיות מצד החוקרים. רק שמעולם לא נפתחה חקירה כזו, וגם הסודיות לא נשמרה... עבר רק יום אחד, והשיחה הודלפה השיחה באופן מסולף לאמנון אברמוביץ' מערוץ 2 של אז, שהוזכר קודם לכן בפרשת 'אתרוגו' של אריאל שרון. מי הדליף? במציאות ימינו - שמכירה את הקשר הסימביוטי של הפרקליטות עם בכירי ערוץ 2, לימים 12 - לא קשה להבין. הדפוס החולני של אנשי תקשורת הפועלים עבור האינטרסים של היועמ"ש והפרקליטות - במקום לשמש גורם מתריע ומבקר - הפך מזמן לנחלת הכלל, אולם אז הוא היה רחוק מהעין הציבורית וגם מעינו של נשיא המדינה.

שלושה ימים אחרי ההדלפה, ב- 9 ביולי 2006 הגדיל מזוז לעשות, הופיע בפני עיתונאים ודווח להם על החקירה. האם זו התנהגות מקצועית של גורמי חקירה? האם זו הדרך לנהוג בנשיא מדינה? שפטו בעצמכם! כך או כך, המזכירה לשעבר נלחצה, הבינה שהשיחה עם הנשיא הוקלטה, והעלתה טענות על הטרדות מיניות, והסערה החלה. האם היו הטענות נכונות, שהרי הן לא עלו בשיחה המוקלטת שלה עם הנשיא. מדוע? האם הייתה מעלה אותן לולא 'התפוצצה' הפרשה ברעש גדול? להזכיר, תיק החקירה על תלונתה נסגר ולא הגיע לבית המשפט (קצב, 2022, עמ' 274-272).

מזוז הגדיל לעשות וכתב מכתב לנשיא הדורש את קלטת הסחיטה. לשם מה מכתב? אם היה מתקשר פרקליט לבית הנשיא ומבקש את הקלטת, האם היה הנשיא מתנגד? התשובה היא כמובן שהוא נועד לתקשורת - שקיבלה את המכתב במקביל - ולא לנשיא.

את הפעולה הבהולה הבאה ביצע מזוז ביחד עם שותפו לסגירת תיק האי היווני, יוחנן דנינו, ששימש אז כראש אגף החקירות במשטרה: הוא הקים בבהילות צוות חקירה מיוחד. לחקור מה? את החשד לסחיטה? הצחקתם (היא לא נחקרה מעולם). ברעש תקשורתי, גדול - עוד לפני שנפתחה חקירה על פרטי המקרה - הופנתה האש לעבר נשיא המדינה.

מאותו רגע הלך והתקבע הדפוס של קצב בתקשורת כאנס. אמר על כך שר המשפטים לשעבר, משה נסים:"התקשורת לא הניחה פירור של אפשרות לכך שקצב לא יורשע בדין... עורכי הדין שלו ביקשו 'סעד מן הצדק': בית משפט יכול אפילו למחוק כתב אישום נגד אדם, אם התקשורת כבר הרשיעה אותו... גם היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז היה אחד הפורעים בתיק של קצב. עוד לפני שהחקירה הסתיימה, לא היה יום שהוא לא יצא לתקשורת ודיבר. בעיצומה של החלטה הוא כינה את קצב 'עבריין מין סדרתי'" פנחס יחזקאלי: "באת לי בזמן!", הנשיא קצב פונה ליועץ המשפטי לממשלה:

גם שופט בית המשפט העליון לשעבר, מישאל חשין קבע כי "העיתונות איננה נוהגת בהגינות כלפי קצב... העיתונות גם שופטת וגם גוזרת דין. העיתונות כבר הרשיעה את קצב. היא לא צריכה להביע דעתה, כי זה משפיע על עדים ומזהם את ההליך המשפטי. אסור לשפוט אדם בתקשורת, הנשיא זכאי שמשפטו יתנהל בבית המשפט" [הרחבה על סוגיית המשפט על ידי המשטרה בפרשת קצב, ראו במאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: מבט אחר על פרשת הנשיא לשעבר, משה קצב. חלק ראשון].

4. 'תפירת תיקים' והטייתם':

'תפירת תיק' היא מצב שבו נבנה נגד אדם תיק פלילי באופן מלאכותי, לעתים תוך שתילת ראיות, עדויות שקר או שימוש לא תקין בכלים חקירתיים. 'הטיית תיק': מצב שבו גופי אכיפת החוק מתעלמים מראיות, מכוונים חקירה לכיוון מסוים, או נמנעים מחקירה מעמיקה נגד גורמים מסוימים משיקולים פוליטיים, כלכליים או אישיים. שתי עבירות אלה הולכות, בדרך כלל, בד בבד [להרחבה בסוגיה זו ראו את מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: 'תפירת תיקים' / 'הטיית חקירות' / פישינג על ידי המשטרה].

קשה להצביע על דוגמאות מוכיחות ל'תיקים תפורים ומוטים', שהרי פעמים רבות מידי התיקים הללו מורשעים בדין, וה'נתפרים' נשלחים למאסר. דוגמה לתיק שיש חשד כבד כי 'נתפר' הוא פרשת חקירתו של סלימאן אל עביד ברצח הנערה חנית קיקוס, שנאספה ע"י הרוצח מהטרמפיאדה מאופקים לבאר שבע ביוני 1993. אל עביד נעצר, נחקר, הורשע פעמיים ברצח ונכלא באין מושיע. המכשול העיקרי שעמד בפני המשטרה היה היעדר הגופה. בעדותו. 'הודה' אלעביד שטמן את הגופה באתר הזבל 'דודאים' שבנגב, שם עבד כמפעיל דחפור (הסבר נוח למשטרה מדוע הגופה לא נמצאה). אחרי זמן, נמצאה הגופה במקרה בבור ביוב בבאר שבע. כמה הייתה עדותו של אל עביד אכן עדותו וכמה 'בושלה' ע"י המשטרה? נחשו בעצמכם.

גם פרשת משפטו של זדורוב על רצח תאיר ראדה ב- 2006 נראית כמו 'תיק תפור': המדינה הסתמכה על הודאה שהוצאה בלחץ, תוך התעלמות מממצאים שסתרו אותה.במהלך השנים נחשפו כשלים בחקירה: חוות דעת פורנזיות שלא התאימו לממצאים, והתעלמות מחשודים פוטנציאליים אחרים.בשנת 2023, לאחר משפט חוזר, זדורוב זוכה מחמת הספק, מה שחיזק את התחושה שהמשטרה עיוותה את החקירה כדי להתאים אותה לאשמתו.

5. החמרת סעיפי אשמה, 'ניפוח' תיקים ופיצולם

אין למערכת עניין בניהול התיקים בבית המשפט. מטרת 'מסע הציד' היא לסלק אנשים לא רצויים מהדרך, ולכן נכון 'לשכנע' אותם לחתום על עסקת טיעון מקלה ולסמן ניצחון נוסף. אחת הדרכים לכך היא החמרה של סעיפי אשמה, ניפוח התיקים והפיצול. לצורך כך מפליגה הפרקליטות בסעיפי האשמה. הוא אוגרת בתיקים עוד ועוד הקלטות, עדויות ומסמכים, שרבים מהם אינם רלוונטיים לניהול התיקים כלל, אבל יחייבו זמן רבה מההגנה להתכונן.

זמן הוא כסף. כך למשל, פוצלו תיקי נתניהו לארבעה, כל אחד מהם גדוש בעדויות, בהקלטות ובמסמכים. כדי להתכונן לשפוט נדרשים מספר עורכי דין בכירים, כי עורך דין אחד לא יצליח להתמודד עם כל החומר במקביל. כל עורך דין צריך לגבש סביבו עוזרים, לסגור את משרדו ולשבת וללמוד את החומר במשך חודשים רבים. העלות של כל אלה היא עשרות רבות של מיליונים, ועוד לא הגענו לעלות ימי ניהול המשפט עצמו.

רוב האנשים אינם יכולים לעמוד במטלה כספית כזו. גם אלה שיכולים לא ישושו להיפרד מסכומי עתק כאלה. זו הסיבה לכך שהמפכ"ל לשעבר רוני אלשיך נכשל בלשונו וטען כי החוקרים והפרקליטים הופתעו מהחלטת נתניהו לנהל את התיק בבית המשפט: "כשהוגשו האישומים נגדו הציפייה הייתה שיתפטר מתפקידו, כמו אולמרט"... (ראו המאמר למטה).

היועץ המשפטי לממשלה שהגיש את כתב האישום, אביחי מנדלבליט הבין את גודל הקטסטרופה ויצא מיד בהכחשה: "דבריו ידידי רוני אלשיך אינם משקפים את הליך קבלת ההחלטות בתביעה הכללית בקשר לתיקי האלפים. נושא המשך כהונתו של בנימין נתניהו כראש ממשלה מעולם לא עלה ולא יעלה על הדעת שיעלה במסגרת הדיונים לצורך קבלת ההחלטות בתיקי האלפים" (צימוקי ואחרים, 2023).

6. 'שיטת התיק הפתוח'

המושג 'שיטת התיק הפתוח' נטבע על ידי שר המשפטים לשעבר, דניאל פרידמן, בספרו הארנק והחרב: פעמים רבות אין למערכת עניין לנהל את התיק בבית המשפט אלא רק לסחוט אדם ולוודא שיתנהג כמצופה ממנו, בדרך של החזקת תיקים פתוחים - בין אם תוצר של 'פישינג' ובין כאלה שהתגלגלו לידי מערכת האכיפה - זמן רב, כחרב מעל צווארו. עצם קיומה של חקירה או בדיקה נגד איש ציבור בחשד כלשהו, מונעת ממנו לכהן במשרות מסוימות, או 'שומרת אותו בתלם'... [להרחבה בסוגיה זו ראו את מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: 'שיטת התיק הפתוח'. כך שולטים באישי ציבור].

ההיסטוריה הפוליטית של העשורים האחרונים משופעת באנשי ציבור ששינו לפתע את עורם. כמה מהם היו פועל יוצא של 'שיטת התיק הפתוח'? המקרה הקלאסי שנחשף, של 'שיטת התיק הפתוח', היה התיק נגד היועץ המשפטי לממשלה לשעבר אביחי מנדלבליט בפרשת הרפז, שהוחזק כחרב מעל לראשו ע"י פרקליט המדינה לשעבר, שי ניצן. כמה מהחלטותיו ואיזה מהן נבעו מהסחיטה הזו? הכל בעיני המתבונן!

גם בפרשת קצב - כמו בחקירות נתניהו - נתקלנו בשיטה האהובה כל כך על הפרקליטות, של התעללות והפעלת לחצים לא חוקיים על נחקרים, על עדים ועל משפחותיהם כך למשל, בעיצומה של החקירה, הדליפה הפרקליטות ל- YNET כי בכוונתה להגיש כתב אישום נגד עו"ד ליאור קצב, אחיו של הנשיא, בגין תלונת עובדת זרה שנעצרה על-ידי שוטרי מנהלת ההגירה בחשד ששהתה בארץ שלא כחוק. היא סיפרה שכאשר עבדה ב"פונדק ה-101" בדרום, ביצע בה ליאור קצב מעשה מגונה כ- 8 שנים לפני כן.

הפרקליטות החזיקה את התיק פתוח לאורך שנים, ובתזמון מפתיע אחרי שמונה שנים הודיעה במסגרת הלחצים על הנשיא קצב, כי יוגש כתב אישום בתיק. כן חידשה המשטרה את החקירה באותה פרשיה נגד פעיל ליכוד אחר שהיה מקורב לקצב, עמוס מימון ז"ל. התיק הזה כמובן לא הבשיל לכתב אישום. עו"ד ציון אמיר העיר בהקשר זה בצדק רב: "מאוד מדאיגות הנסיבות שבהן התעורר פתאום לחיים, תיק שנגנז לפני שנים רבות"... (אבירם, 2007).

בראיה לאחור, נראה כי קצב הבין באיחור את השיטה: כדי להכתים את שם המשפחה בעיצומה של החקירה בפרשה שלי פרסמה המשטרה ופתחה מחדש תיק נגד אחי עו"ד שנסגר 7 שנים קודם לכן, אך כעבור זמן נאלצה לסגור שוב את התיק" (קצב, 2022, ע' 284).

7. 'שלטון הפרקליטות על השופטים':

במדינה דמוקרטית, מערכת המשפט אמורה לפעול באופן עצמאי וללא תלות ברשויות אכיפת החוק. אבל מה קורה אם הפרקליטות צוברת עוצמה יתרה ומפעילה לחצים ישירים ו/או עקיפים על שופטים, ש'אינם הולכים בתלם', באופן שעלול לערער את עקרונות ההפרדה בין הרשויות? מה זה אומר על שלטון החוק, עצמאות השופטים ואמון הציבור במערכת המשפט? [להרחבה בסוגיה זו ראו את מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: איך הפרקליטות 'מטפלת' בשופטים שאינם הולכים בתלם?]

אמר על כל עו"ד אביגדור פלדמן: "אלה דברים שאף אחד כמעט לא מדבר עליהם, שאף אחד לא יודע אותם. זה האופן שבו ניתן ללחוץ על שופטים, שלא מוצאים חן בעיני המערכת, בין המערכת הפנימית של בית המשפט, קרי, בית המשפט העליון, ובין המערכת החיצונית של הפרקליטות. זה באמת מוביל אותנו לארצות כמו ארגנטינה, כמו דרום אמריקה, מקום שבו לפרקליטות יש יכולת להשפיע על שופטים. שופט הוא אדם בלי כוח, שופט הוא אדם מסכן סך הכל. מה יש לו? הוא יכול להילחם? אסור לו אפילו לדבר, אסור. אסור לן לתת ראיון בלי שהוא יקבל אישור ולכן, כשהפרקליטות מתחילה להפעיל לחץ על שופטים, זה סוף העולם….".

המקרה המוכר ביותר, שנחשף, של שופט שאולץ לכאורה להתפטר - בשל החלטות שלא התאימו לפרקליטות - היה שופט בית המשפט המחוזי, שלי טימן:

8. התעללות והפעלת לחצים לא חוקיים על נחקרים, עדים ועל משפחותיהם

בשנים האחרונות עלו לכותרות מספר פרשיות המדווחות על התעללות של חוקרים ופרקליטים כלפי חשודים, עדים ובני משפחותיהם, שהעלו את התופעה הוותיקה הזו לסדר היום. סוגי ההתעללות המדווחים כוללים, בין היתר:

1. התעללות פיזית: שימוש בכוח פיזי, כגון מכות, כפייה או תנוחות מכאיבות, במהלך חקירות. זו השיטה המוכרת והוותיקה ביותר, עוד מימי משטרת המנדט הבריטי.
2. השימוש במעצר לשבירת נחקרים: מקובל לדקלם כי המעצר נועד לצורכי חקירה בלבד, אולם כל חוקר יודע שהוא גם אפקטיבי מאוד לשבירת רוחו של נחקר בעת חקירה.
3. התעללות רגשית ופסיכולוגית: שימוש באיומים, הפחדות, השפלות ולחץ נפשי על מנת להשיג הודאות או מידע.
4. התעללות במשפחות הנחקרים.
5. הזנחה סחיטה וניצול כלכלי: על אלה ניתן למנות אי-מתן טיפול רפואי או גופני נדרש, מניעת גישה לעורך דין או לתמיכה משפחתית, והזנחת צרכים בסיסיים של החשודים או העדים, סחיטה, איום בפגיעה כלכלית על מנת להשיג שיתוף פעולה או הודאה, ועוד.

[הרחבה בסוגיה זו ראו במאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: טכניקות של התעללות והפעלת לחצים לא חוקיים על נחקרים, עדים ומשפחותיהם]

9. עשיית יתר ולהיטות יתר להרשיע

להיטות יתר להרשיע ועשיית יתר בחקירה הן תופעות מסוכנות שעלולות לפגוע בהליך הפלילי ולהוביל לעיוותי דין, כיוון שמערכת המשפט מבוססת על ההנחה כי כל אדם חף מפשע עד שהוכחה אשמתו מעבר לספק סביר. המרדף אחר ההרשעה נובע מהצורך הביורוקרטי להגדיר מדדים להצלחה ולכישלון. מרגע שהשגת הרשעה סומנה כ'הצלחה', יעשו אנשי המערכת הכל כדי להצליח, וכיוון שאין שומרים עליהם, הם 'יעגלו' בדרך הרבה פינות: יתעלמו ויעלימו ראיות סותרות, ימחקו סימני שאלה, יכוונו עדויות, ישנו פרטים, ואפילו ישתלו ראיות.

הדוגמה הקלאסית לכך היא המלכוד שאליו נקלעו החוקרים בפרשת רצח חנית קיקוס והפללת סולימאן אל-עביד. שם, המשטרה התעקשה לחפש גופה באתר לא נכון, רק כי זה התאים להודאה ש'תפרה' בכוח. לבסוף, נמצאה הגופה במקום אחר. שיטת העבודה במקרים הללו היא התבססות על חשוד אחד שנראה מתאים לחוקרים, וביטול כל האחרים באופן שבו לעולם לא נדע מי באמת הפושע האמיתי. ראו לדוגמה את חקירות זדורוב ברצח תאיר ראדה, וסלימאן אל עביד ברצח חנית קיקוס.

להיטות יתר ועשיית יתר של החוקרים והפרקליטות, היו גם בפרשת קצב, כשראש הצח"מ בכבודו ובעצמו, תנ"ץ יואב סגלוביץ הגיע בכבודו ובעצמו לביתה של מזכירה זוטרה במשרד התיירות, בשם ח.פ. - מבלי שהתלוננה כלל - כדי לתחקר אותה על הטרדה מינית, עשור לפני כן. "כמובן שהתיק בעניינה נסגר", כותב על כך משה קצב במרירות... (קצב, 2022, ע' 285).

[לאוסף המאמרים על שימוש לרעה במערכת האכיפה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'משטרה בחברה דמוקרטית', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים: 'הכל על אליטת ההון הישראלית', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על סיכולים ממוקדים והשלכותיהם, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על קומפרומט - סיכול פוליטי של יריבים, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על קומפרומט, סיכול פוליטי של יריבים.
• אוסף המאמרים על סיכולים ממוקדים והשלכותיהם.
• אוסף המאמרים על 'הפרוגרסיבים החדשים ואנחנו'.
• הרחבה על מכת הנעורות, WOKE, הסדר התרבותי הפרוגרסיבי המטורלל.
• אוסף המאמרים על שימוש לרעה במערכת האכיפה.
• אוסף המאמרים: 'הכל על אליטת ההון הישראלית'.
• הרחבת המושג: 'אסטרטגיה'.
• מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: מערכת אכיפת החוק ככלי שליטה פוליטי במדינות המערב.
• הרחבה על התופעה של משפט על ידי המשטרה ומערכת אכיפת החוק.
• מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: משפט על ידי רשויות האכיפה, צדק והשלכותיו בעידן המודרני.
• מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: שורשי השימוש לרעה במערכת האכיפה, נעוצים בתרבות המשטרה המנדטורית.
• מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: כך משיגים שלטון בדמוקרטיה – 13 העקרונות של סול אלינסקי.
• מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: 'תפירת תיקים' / 'הטיית חקירות' / פישינג על ידי המשטרה.
• מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: 'שיטת התיק הפתוח'. כך שולטים באישי ציבור.
• הרחבת המושג: 'מטרה של מערכת'.
• מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: איך הפרקליטות 'מטפלת' בשופטים שאינם הולכים בתלם?
• הרחבת המושג: שיימינג / ביוש / הוקעה פומבית למטרות נקמה.
• הרחבת המושג: 'דינאמיות'.
• אוסף המאמרים על 'קבוצות'.
• הרחבת המושג: 'כאוס'.
• מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: יוהרת האליטות בפרשת השופט יצחק עמית.
• מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: אתרוגים עליך ישראל.
• מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: שורת המתנדבים, פרשת השחיתות השלטונית החמורה מכולם.
• הפרק: סטייה ושחיתות במשטרה מתוך ספרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: מבוא ללימודי משטרה ושיטור.
• מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: מבט אחר על פרשת הנשיא לשעבר, משה קצב.
• מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: טכניקות של התעללות והפעלת לחצים לא חוקיים על נחקרים, עדים ומשפחותיהם.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2021), הכל על קומפרומט, סיכול פוליטי של יריבים, באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 26/12/21.
• פנחס יחזקאלי (2019), סיכולים ממוקדים והשלכותיהם באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 14/11/19.
• פנחס יחזקאלי (2022), הפרוגרסיביים החדשים ואנחנו באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 5/1/22.
• פנחס יחזקאלי (2022), מכת הנעורות, WOKE, הסדר התרבותי הפרוגרסיבי המטורלל, ייצור ידע, 2/10/22.
• פנחס יחזקאלי (2025), אוסף המאמרים על שימוש לרעה במערכת האכיפה, ייצור ידע, 9/2/25.
• פנחס יחזקאלי (2024), הכל על אליטת ההון הישראלית באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 4/11/24.
• פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2024), מערכת אכיפת החוק ככלי שליטה פוליטי במדינות המערב, ייצור ידע, 20/8/24.
• פנחס יחזקאלי (2015), התופעה של משפט על ידי המשטרה ומערכת אכיפת החוק, ייצור ידע, 26/7/15.
• פנחס יחזקאלי (2015), משפט על ידי רשויות האכיפה, צדק והשלכותיו בעידן המודרני, ייצור ידע, 26/7/15.
• פנחס יחזקאלי (2025), שורשי השימוש לרעה במערכת האכיפה, נעוצים בתרבות המשטרה המנדטורית, ייצור ידע, 9/2/25.
• פנחס יחזקאלי (2023), כך משיגים שלטון בדמוקרטיה – 13 העקרונות של סול אלינסקי, ייצור ידע, 9/3/23.
• פנחס יחזקאלי (2019), 'תפירת תיקים' / 'הטיית חקירות' / פישינג על ידי המשטרה, ייצור ידע, 17/6/19.
• פנחס יחזקאלי (2023), 'שיטת התיק הפתוח'. כך שולטים באישי ציבור, ייצור ידע, 22/9/23.
• פנחס יחזקאלי (2014), מטרה של מערכת, ייצור ידע, 12/4/14.
• טובה צימוקי, מורן אזולאי, אלכסנדרה לוקש, ניר (שוקו) כהן (2023), מנדלבליט מגיב על דברי אלשיך: "אינם משקפים את הליך קבלת ההחלטות, הוא לא היה המפכ"ל כשהוגש האישום", YNET, 28/6/23.
• פנחס יחזקאלי (2025), איך הפרקליטות 'מטפלת' בשופטים שאינם הולכים בתלם? ייצור ידע, 9/2/25.
• פנחס יחזקאלי (2015), שיימינג / ביוש / הוקעה פומבית למטרות נקמה, ייצור ידע, 25/5/15.
• פנחס יחזקאלי (2014), דינאמיות, ייצור ידע, 11/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2020), הכל על קבוצות באתר ‘ייצור ידע’, ייצור ידע, 18/4/20.
• פנחס יחזקאלי (2014), כאוס, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2025), יוהרת האליטות בפרשת השופט יצחק עמית, ייצור ידע, 26/1/25.
• פנחס יחזקאלי (2019), סיכולים ממוקדים והשלכותיהם באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 14/11/19.
• פנחס יחזקאלי (2023), אתרוגים עליך ישראל, ייצור ידע, 31/1/23.
• פנחס יחזקאלי (2015), שורת המתנדבים, פרשת השחיתות השלטונית החמורה מכולם, ייצור ידע, 14/11/15.
• פנחס יחזקאלי (2004), סטיה ושחיתות במשטרה, פרק ח' בספר: מבוא ללימודי משטרה ושיטור, תל אביב: משרד הביטחון.
• פנחס יחזקאלי: מבט אחר על פרשת הנשיא לשעבר, משה קצב, ייצור ידע, 1/2/25.
• פנחס יחזקאלי (2025), טכניקות של התעללות והפעלת לחצים לא חוקיים על נחקרים, עדים ומשפחותיהם, ייצור ידע, 4/4/25.